אחרי טיסה ארוכה, לילה ללא שינה ויום ארוך, קשה וקר קמנו בבוקר רעננים ולבושים היטב ונסענו נסיעה של כ- שעתיים לטרבלינקה.

בדרך, באוטובוס ראינו את הסרט " בריחה מסוביבור"- סרט העוסק במרד מתוכנן של היהודים הנמצאים במחנה ההשמדה סוביבור, שבסופו הם מצלחים, ובורחים ממנו.

מהמחנה טרבלינקה לא נשאר כמעט דבר כיוון שהגרמנים דאגו להשמיד ראיות  ביסודיות. צעדנו לאורך המחנה, ראינו היכן פרקו את "היחידות" (היהודים) הקשבנו ושמענו את ההסברים והסיפורים המרתקים של מדריכי המשלחת. ראינו במו עינינו את המצבות לזכר היהודים שהגיעו מעיירות שונות (אבן לכל עיירה) ומצבות קטנות יותר לעיירות קטנות יותר.  בנוסף קיימת במחנה אבן זיכרון לזכר יאנוש קורצאק שנספה בטרבלינקה ב1942.

במחנה טרבלינקה עברנו טקס מרשים שילדי השכבה ערכו (צוות טקסים),הנחנו אבנים והדלקנו נרות לזכרם של  אלפי האנשים שנספו.

אחרי שעה וחצי נוספות של נסיעה המשכנו בצפייה של הסרט עד שהגענו לטיקוצין- עיירה קטנה שבה חיו ששים אחוז יהודים (לפני פרוץ מלחמת העולם השניה) .  היהודים שחיו בעיירה לטיקוצין הושמדו בדרך אכזרית למדיי- באוגוסט 1942 נלקחו היהודים במשאיות ליער לופוחובה ושם ירו ביהודים אל תוך 3 בורות שונים (מאוחר יותר ביקרנו ביער לופוחובה)

 נסענו לבית הכנסת הגדול בעיירה ליטיקוצין,זהו בית כנסת מאוד מרשים ומפואר הוא אחד מבתי הכנסת היפים ביותר בפולין. עברנו טקס ביער המושלג שנערך ע"י המורים המלווים של המסע, ורוני שוהם נגנה בחליל בסוף הטקס  שרנו  בקול גדול  ובגאווה את ההמנון  (התקווה). הדלקנו נרות נשמה לזכר אותם 1400 יהודים שנרצחו באותו לילה  ביער ובנוסף גם לזכרם של קהילות קטנות שלא התמזל מזלם ולא ידועים  סיפוריהם בשום מקום. נסענו עוד קצת ועצרנו באחד הרחובות הסמוכים לכתובת של משפחתו של חן צורן, חן התקרב יחד עם המדריכים לכתובת ובינתיים שמענו באוטובוס את הסיפור של המשפחה של חן והמשכנו הלאה בנסיעה. בזמן הנסיעה צפינו בסרט "הפסנתרן" – סרט קשה שעוסק בהתמודדות של פסנתרן יהודי עם השואה ובדרך שבה שרד.